עלי
שלום, שמי עופר, אב לזוהר, ולמרות שגדלתי בירושלים והעברתי לא מעט שנים בקיבוץ צפוני, רוב חיי אני גר בתל אביב. בין השאר אני מוסיקאי, שמלחין ומנגן על מגוון כלי נגינה, אני אוהב לבשל (את סודות המטבח למדתי מאבא שלי), אני נהנה להיות בתנועה, לשבור הרגלים ושגרה, והספורט שלי מזה שנים הוא שחייה. שינה נתפסת בעיני כבזבוז זמן, אז אני הולך לישון מאוחר וקם מוקדם כדי להפסיד כמה שפחות...
אני מקדיש זמן רב בחיי למפגשים חברתיים ומשפחתיים – בהם אני לומד כל הזמן – מתבונן, סוקר וחוקר התנהגויות, דפוסים, תקשורת, יחסים, ריבים ומשברים (ואת ההתאוששויות מהם), אני מאוד שם לב למילים שנאמרות ולאלו שלא, מביט בשפת הגוף ולוכד מבטים. אפשר לומר שאני איש של שפה, איש של אנשים.
איך הכל התחיל?
הצורך שלי לקדם את השיח על גבריות ואבהות מיטיבה עלה מתוך הבנה, שכגבר, ארגז הכלים שלי חסר ושאיכות מערכות היחסים שבחיי לא מספיק טובה. ב 3 מילים – ציפיתי מעצמי ליותר.
ככל שהתבגרתי לתוך הגבר שאני כיום, התחלתי לשים לב שבמקום שהעולם החברתי שלי ילך ויתרחב, שאפשרויות הבחירה שלי יגדלו, שמערכות היחסים שלי ישתפרו ויעמיקו, שחוויות החיים שלי יתרבו ויתרחבו, המצב הוא הפוך. גם כשאני מביט סביבי, אני מזהה הרבה בדידות, קושי חברתי, מערכות יחסים שבורות, תקשורת לקויה, יותר מידי גברים מכורים לעבודה/סקס/פורנו/סמים/אלכוהול, רבים מהסובבים אותי במצב נפשי מעורער, לפעמים עם תחושה של תקיעות, ייאוש, חוסר אונים וגם... גברים רבים עיוורים למצבם ומדחיקים, ואלו שמודעים - מתביישים בעצמם ומסתירים.
במסע שלי אל הגבריות המיטיבה, החלטתי להרים את המסך מעל מה שלא מדובר בחיי. כגבר זה היה לא פשוט, יש המון דברים שקשה היה לי לדבר עליהם – מערכות היחסים שלי עם ההורים שלי וביניהם, פחדים שחיו בתוכי, עניינים של דימוי ובטחון עצמי, קושי בוויסות רגשי שהביא כעסים לצאת משליטה, קושי בהבעת רגשות ובתקשורת של צרכים, יו ניים איט.
הבחירה לשנות ולהשתנות צבעה לי את החיים בצבעים חדשים. זה לא קרה ביום אחד, זה היה ועודנו תהליך מורכב ולא תמיד ליניארי, אך מתגמל ומעצים ובזכותו אני יותר טוב לעצמי ולסובבים אותי.
אז מה אני עושה היום?
את השנים האחרונות בחרתי להקדיש לליווי גברים המבקשים לבצע שינוי בחייהם.
בשלב ראשון, אנחנו מפנימים שאנחנו בעצם לא גיבורי-העל שחשבנו שאנחנו, ומכירים במחירים הכבדים שאנחנו משלמים כשאנחנו נמנעים משיתוף של מה שאנחנו עוברים, חוששים להיעזר ולא מקבלים סיוע כשצריך. בהמשך, אנחנו מפתחים ביחד מחדש את השפה הפנימית שלנו – מתחברים מחדש לרגשות ולתחושות שבנו, מתאמנים בלתקשר אותם החוצה ולומדים להציב גבולות ולהגדיר לעצמנו ולאחרים מה אנחנו בעצם מרגישים, צריכים ומבקשים.
"בעיני, גבר נחשב ל"גבר מיטיב" כשהוא מצליח להחזיק גם חוסן וגם פגיעות, גם להיות עצמאי וחופשי, וגם לקיים חיבור עמוק לעצמו ולאחרים, גם להשרות בטחון וגם להטיל ספק, וכל זה, בלי לחשוש מהסתירות שביניהם."
(עופר שחק)