גברים ומלחמה

את הכתבה בת 4 הדקות בלבד על מעגל הגברים שלנו ניתן ניתן לראות בעמוד המדיה באתר.

יש לנו, הגברים, מערכת יחסים מרתקת ומורכבת עם הדבר הזה שנקרא "מלחמה".

מצד אחד, 2 מתוך 4 התפקידים המסורתיים של הגבר קשורים בה - להגן ולהילחם (השניים האחרים הם פיריון ופרנסה).

כשפורץ קרב, נדמה שמשהו מתעורר בנו - שילוב של התגייסות למען מטרה אחת, תחושת אחאות וסולידריות אחד עם השני ואחד למען השני, שייכות, תחרותיות, הישגיות, האגו הלאומי פוגש את האגו האישי, ושניהם נחושים להכריע, מתגייסים לנצח, לנקום ולהביס. לזמן מסויים, אנחנו מוצפים, שלא לומר תחת צונאמי, של אדרנלין.

מצד שני, זו רק תמונה חלקית.

לצד הגבריות הקרבית והאמיצה, מתקיימת גם גבריות אחרת - פגיעה, מבוהלת, חסרת אונים. בתוך הגוף הזה שגויס, יש גם נפש, יש גם לב.

ויש רגע שבו השירות מסתיים, ו/או המלחמה נגמרת, ומשהו בדחיפות, במגוייסות, ביצר ההישרדות, נרגע.

ואל תוך החלל שנוצר בתוכנו מפעפע תמהיל טורד מנוחה, לעיתים מבעית, של מחשבות, זכרונות, רגישויות ורגשות לא פשוטים - תוצרים של עיבוד החוויות שעברנו.

ולפעמים זה בדיוק ההבדל בין טראומה לפוסט טראומה.

האם נדע לעצור, ובמרחב מאפשר ומוגן, נמצא את המוטיבציה והכוח לשתף? להניח כאב? לפרוק? להתפרק?

האם נדע לעצור את מופע הרוק-קאסח הזה, ולרקוד גם את ריקוד הסלואו החומל עם עצמנו?

הכתבה בלינק המצורף צולמה במהלך מעגל גברים, בו שיתפנו בכאב איפה המלחמה פוגשת אותנו...