הצד הגברי והצד הנשי שלנו

-טריגר פרוגרסיביות, ארוך במיוחד-

ספא חמי געש. חדר 7. יום.

אני מתפשט לאט, מעביר למצב טיסה ועולה על מיטת העיסוי. רמקול משמיע ביצועים אינסטרומנטליים מהניינטיז.

אני נשכב על הבטן ומניח את הפנים שלי בתוך החור-עיגול הזה בראש המיטה. זו רק נראית התנוחה הכי נוחה בעולם, אבל been there, תוך 5 דקות המוח נוזל לי לתוך הסינוסים.

אני שומע את הדלת נפתחת. אריה המעסה נכנס.

"סבבה".

"בריא סך הכול?"

"כן".

"מה עושה בחיים, אם מותר לשאול?"

"מנחה מעגלי גברים".

לא יכולתי להיות יותר לקוני מזה. רק לא שיחה עכשיו בבקשה, אני מתחנן בלב.

שיט, הוא נדלק.

"מעגלי גברים, הא? בטח, מכיר, כאילו להתחבר עם הצד הנשי שלך כזה". כמה חרטא במשפט אחד קצר.

מיי פאקינג גודנס, אני נאנח בתוך החור. לא בא לי להיכנס לזה עכשיו.

"זה לא מדויק כל כך, אין באמת צד נשי. זה לא ממש עובד ככה", אני אומר בשקט.

"עובד, עובד, חבר טוב שלי היה במעגל כזה, התחבר בסוף לצד הנשי שלו ועכשיו הוא לומד להקשיב לחברה שלו."

אני לא מאמין שהשיחה הזו אשכרה מתנהלת עכשיו.

"שמע, אריה, אני לא כל כך יודע לגבי צד נשי", אני ממלמל אל הגרניט פורצלן שמתחתיי, "אבל כן יש בי איזה צד שלא כ"כ רוצה לדבר כרגע, בוא נדבר על זה בהזדמנות? אולי אחרי המסאז'?

ואריה מבין עניין. אני מבקש שינמיך את ערוץ "מנו ספנות", והוא מתחיל לעבוד בשקט.

אבל איך שהגוף שלי שוקע לאיטו, הדיבור הזה על הצד הנשי כבר מפעיל אותי והראש שלי נלקח לשיח פנימי סוער.

אני חושב הרבה על סיפור ה"צדדים" לאחרונה.

יותר מאשר שזה עניין ביולוגי, אני מתחיל להבין שכל התיאוריות האלו על הצד הנשי והגברי – אותו היסוד הזכרי והנקבי שבנו, או בגרסה היהודית שלהם - אלוהים והשכינה, מה שזה לא אומר, זה פשוט עוד סיפור שבני אדם מספרים לעצמם, כדי להצדיק, מי מופתע פה, עוד פריווילגיה של מישהו. ותנו לי לנחש – זה כנראה לא בא מהנשים. מי נשאר?

בכלל, הדיכוטומיה הזו כל הזמן – נשים וגברים, הומואים וסטרייטים, ימין ושמאל, נכון ולא נכון, טוב ורע, צודק וטועה – "מודל המטבע" הזה של רק שני צדדים בכל דבר ועניין כבר מזמן נמאס עלי. נדמה שראיית העולם הקוטבית הזו מוחקת באיבחה אחת כל יכולת לראות מצבי ביניים, שילובים, פשרות, אמצע, שוני, את האחר. במקום זה, היא מעודדת הסתגרות, קנאות, הליכה לקצוות, ציפייה לבחור כל הזמן צד, צימצום, קיטלוג - אויב.ת או ידיד.ה, איתנו או נגדנו.

קבלו את משחק האדרנלין הגברי בכל הדרו: טיפה מורכבות - אאוט, משחק סכום אפס - אול אין. מוכן להישבע שמי שהמציא את השם של הספר "50 גוונים של אפור", לא היה גבר (סטרייט).

האמת היא, שלסיפור הזה יש זקן ארוך במיוחד - תכונות כלל אנושיות מסווגות לנשיות וגבריות, וכמובן שיש מי שמגייס את המדע, הטבע והאלוהות לעניין, הכול בשם ההגמוניה הפטריארכלית:

אמפתיה, רגישות, חמלה – נשי. אומץ, אסרטיביות, אחריות - גברי. מה לא עושים כדי לא לפרק את מבני הכוח המסורתיים. "לכי לך להכיל, תני לי לנהל", אם לקצר. ולמרות שזה כל כך שקוף שזה מביך, אנחנו עדיין קונים את החרא הזה, מתייסרים, וממשיכים לגלגל אותו לילדים שלנו, שיסבלו גם הם. למה רק אנחנו.

בהתחשב בכך שגברים הם המגדר הפריווילגי והדומיננטי כבר אלפי שנים, היינו מצפים למצוא מיליוני נשים שרק מנסות כל היום להתחבר ל"צד הגברי" שלהן. אבל זה לא קורה. למה?

אני מוכן להקדיש לזה ריטריט כבר בסופ"ש הקרוב.

אז אריה לא לבד.

מה הפלא שלגברים כל כך קשה להתחבר ל"צד הנשי" שלהם. רק המחשבה על "הצד הנשי" שלו מחרידה כל סטרייט סביר. הרי המגדר שלנו הוא זהות כל כך דומיננטית שכל התניה שלו או חריגה ממנו מבעיתה, דרמטית, נוקשה ומאיימת.

וכנראה שאם נגדל ילד וילדה בסביבה ניטרלית לחלוטין ובאופן זהה, נגלה שההבדלים ביניהם יהיו קטנים משמעותית, המרחבים ההתנהגותיים והקוגניטיביים יהיו חופפים במידה רבה והפוטנציאלים כמעט זהים.

וזהו הרגע לקחת נשימה - אתם, אלו שמגדלים גם בנים וגם בנות בבית אחד ומוכנים להישבע שיש ביניהם הבדלים תהומיים, בואו נספור עד 10 לפני שאתם מתנפלים על המקלדת. אני יודע שיש הבדלים. אני רק מציע שתהליכי החיברות שלנו מאוד משפיעים על ההתפתחות של כולנו ושההבדלים הגנטיים-ביולוגיים קטנים בהרבה ממה שאנחנו נוטים להאמין. הם ודאי לא כאלו שמצדיקים סטיגמות מגדריות מכלילות כפי שמנהלות את עולמנו. הם בטח ובטח לא מצדיקים לגזול ממני שורה יקרת ערך של תכונות ("נשיות") שהן כיום חלק נפלא ובלתי נפרד מאישיותי הגברית.

אז באמא שלך, אריה, שחרר את הצדדים. אין, לא בי ולא בך לא צד נשי ולא צד גברי. כל ניסיון "למגדר" איכויות כאלו או אחרות הוא פיגוע דלגיטימציה במגדר אחר ממנו הן נשללות, לא פחות. כי ככה זה הרי משחק סכום אפס - זה פחות עובד בבני אדם. ואם יורשה לי - אין לנשים בעלות על כלום, חוץ מ"אמהות" אולי, וגם בזה אני לא בטוח. ולגברים אין בעלות על כלום, חוץ אולי מ"מיזוגניה" לפעמים, וגם על זה אני לא סגור.

ואם שפה קובעת תמיד את גבולות השיח - אז מה כבר אפשר לצפות מהמילה מגדר, אם היא בכלל באה מהשורש ג.ד.ר.? וזו כבר מחשבה עצובה ממש. אז עכשיו אני מחליט לעודד את עצמי קצת ולסקור בזריזות רשימה של איכויות, תכונות אם תרצו, שהזנחתי בי המון שנים, ושאני לומד לטפח שוב כחלק מסט הכלים החדש-ישן שלי:

רכות, סלחנות, אינטואיטיביות, פגיעות, אמפתיה, חמלה, טיפוח (גוף ונפש), להיות אסיר תודה, ליהנות מתהליכים בלי קשר לתוצאה (הייתי בהלם לגלות שהדרך לפעמים חשובה יותר מהיעד), חווית ה"כאן ועכשיו", אינטימיות שאינה מינית, שיתוף מהלב והמון דברים טובים אחרים...

והרשימה המלאה שמורה במערכת.

אז לא, אריה, אנחנו לא מתחברים במעגלי גברים לצד הנשי שלנו. אנחנו מתחברים לגברים שאנחנו. וגם אתה, אחלה גבר, יש בך כבר כל מה שאתה צריך כדי להיות גבר שלם וחופשי.

ולעצמי אני מזכיר שכל יום הוא חגיגה של בחירה איזה גבר אני רוצה להיות. ואם בעיני מישהו.י הפכתי בדרך לנשי, אני לוקחת את זה כמחמאה ומחייכת לעצמי בסיפוק.